טיולים | צימרים | קברי צדיקים מסלולי טיולים - מישור החוף - גוש דן ותל אביב

אפולוניה המוכרת גם בשמה הקדום יותר ארסוף שוכנת על גבי המצוק בחוף הים של הרצלייה מצפון מערב לשכונת היוקרתית נוף – ים כשמזרחה כביש החוף וכפר שמריהו.ותחום שטחה של העיר המבוצרת נאמד בכ – 90 דונם ואזור זה כולל את המצודה צלבנית והנמל הבנוי למרגלותיה בקצה הצפון מערבי של המצודה.בתקופת השיא של העיר היא השתרעה על פני שטח של כ – 600 דונם והיה לה מעגן מדרום לנמל הבנוי,בעוד שאספקת המים לעיר הובטחה בעיקר על ידי הבורות הרבים שנכרו בה לאיסוף מי נגר עילי.העיר נוסדה עוד בתקופה הפרסית ושמה הקדום היה קרוב לודאי "ארשוף",על כך מעידה השתמרות השם למן התקופה הערבית הקדומה ואילך בשם "ארסוף".למעשה מקור השם הוא האל הפניקי "רשף" כפי שהבחין בכך לראשונה הארכיאולוג הצרפתי קלרמון גנו והוא גם זה שראה את הזהות שבין אל זה לבין האל היווני אפולו שעל שמו נקרא מאוחר יותר העיר אפולוניה החל מהתקופה ההלניסטית ואילך.הצלבנים שהגיעו למקום שיבשו את השם ל"ארסור" וזיהויה הסופי והמוחלט של העיר נקבע לראשונה במאה ה – 18 על ידי הארכיאולוג הבריטי רילנד אשר בין היתר מצא כי במפת "פויטינגר" קיימת עדות ברורה למיקומה של אפולוניה על חוף הים בין יפו לקיסריה במרחק של 22 מילין מקיסריה,שזהו המרחק האמיתי בין שני האתרים.בכתבים היהודים לראשונה מוזכרת אפולוניה על ידי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) כעיר חוף שהייתה בשליטת אלכסנדר ינאי.בנוסף מזכיר יוסף בן מתתיהו את אפולוניה בכך שבתקופת הנציבות הרומית, בשנת 57 לפנה"ס הורה גביניוס הנציב הרומי ששלט בארץ ישראל וסוריה מטעמו של פומפיוס קיסר רומי לשקם את העיר.במקורות הביזנטיים מוזכרת העיר על ידי סטפנוס מביזנטין וכן ניתן למצוא הזכורים גם במקורות הערבים השונים,אך יחד עם זאת אין העיר מוזכרת כלל במקורות התלמודיים.בשנת 614 לסה"נ נפלה אפולוניה לידי הפרסים וזמן קצר לאחר מכן נכבשה על ידי הערבים,ככל הנראה בתקופה זו חייה בעיר קהילה שומרונית אשר סבלה קשות מן הערבים ועל כך מספר לנו הכרוניקן השומרוני אבולפתח,בכך שבשנת 809 לסה"נ פרצו מהומות בעיר על ידי השומרונים ואלה דכאו ביד קשה על ידי הערבים.בשנת 1101 נכבשה העיר על ידי הצלבנים לאחר ניסיון כושל קודם שנעשה על ידם בשנת 1099 ונהפכה להיות רכוש הכתר וקיבלה את המעמד "סניוריה".בשנת 1191 נערך בקרבת העיר "קרב ארסוף" המפורסם שבמהלכו ניצחו הצלבנים בראשותו של מלך אנגליה ריצ´רד לב-הארי את צבאות צ´לאח א – דין.כעבור 26 שנים של שליטה צלבנית,בשנת 1217 עברה העיר לרשות בני משפחת האיבלינים אשר שיפרו את ביצורי העיר והמצודה והחזיקה בה עד שנת 1261 ובשנה זו מסרה לידי המסדר ההוספיטלרי אשר החזיקו בה עד לשנת 1265.בשנה זו כבש ביברס הממלוכי העיר והרס אותה עד היסוד כפי שהרס את כל עריי החוף והנמל הצלבניות לאורך מישור החוף.
הממצאים הארכיאולוגים
תיאור ראשון בדבר חקירה שנערכה אודות העיר אפולוניה אנו מוצאים בדיווחיו של הארכיאולוג הבריטי גרין אשר בתחילת המאה ה – 19 ערך סקר במקום ויחד עם צוותו צייר את מפת העיר.במשך השנים נאספו מן השטח חלקי פסלים.אולם עבודת המחקר הראשונה ובעלת חשיבות נערכה רק בשנת 1950 על הארכיאולוגים פרופ´ כהנא ובן דור צפונית לעיר במתקנים ליצור זכוכית,בתי בד, קברים וגתות ליצור יין.בשנת 1962 ובשנת 1976 נבדקו בחלקה הדרום מזרחי של העיר שרידי כנסייה מהמאה השישית לסה"נ ונתגלה אולם תווך שקטע ממנו נחשף והוא היה חצוי על ידי שני אומנות ורצפתו פסיפס צבעוני עם מדליונים ודגמים גיאומטריים,שורה של ציפורים קטנות וציור צלב.במערב רצפתו של אולם התווך נחשפה כתובת ביוונית ובה שלוש שורות שאורכה 2.5 מטר ובה שיר בן שלושה חרוזים הקסמטרים המתאר את הבניין שנבנה על ידי אדם בשם מרינוס.בשנת 1977 ובשנת 1981 נערכו חפירות ובדיקות בתחומי העיר המבוצרת ובמצודה הצלבנית על ידי הארכיאולוג ישראל רול מהמכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל-אביב.במהלך החפירות שנערכו במקום נלקטו מעל פני השטח כלי צור מהתקופה הנאוליתית וחרסים מעטים מתקופת הברונזה הקדומה הראשונה וכן מספר חרסים מתקופת הברזל השנייה ,אולם ישוב ממשי ראשון נוסד במקום אך ורק בתקופה הפרסית לאורך מצוק החוף.שרידים מתקופה זו כוללים ארבעה שלבי ישוב בשטח שהוגדר על ידי החופרים כשטח H וכן מצבור גדול של כלים בשטח שסומן כ – D וכן שיטת קבורה של תינוקות בקנקנים בחלקה הצפוני של העיר.ראוי לציין כי רבים מכלי החרס יובאו למקום מיוון ובניהם קערה ם כתובת פניקית המזכירה את האל אשמון,ראשי צלמיות וכעשרים מטבעות כסף פניקיות אשר כמעט כולם מצידון.בנוסף נמצאו כמות גדולה של קונכיות אשר בהם גדלו חלזונות הארגמן ומהם ניתן ללמוד רבות על עיסוקן של התושבים מתקופה זו אשר ככל הנראה עסקו ביצור צבע הארגמן בנוסף להיות המקום תחנת מסחר פיניקית.ראוי לציין כי הישוב מהתקופה הלניסטית השתרע באותו אזור ובחפירות שנערכו בשטח D נתגלו מצבורי כלים וחלזונות ארגמן המעידים על המשך העיסוק ביצור צבע הארגמן גם בתקופה זו.בתקופה הרומאית הישוב התרכז בעיקר בדרום העיר,בקרבת המעגן באזור שהוגדר על ידי החופרים כשטח E ונחשפו בו שני שלבי ישוב מן המאה השנייה לסה"נ וכן מצבור כלים גדול מהמאה השלישית לסה"נ שכיסה אותם.במהלך חפירות שנערכו בשנים האחרונות על ידי ישראל רול נחשפה הווילה הרומית שהתקיימה במאות הראשונה והשנייה לסה"נ וניתן לרואת כי היא נבנתה ותוכננה על פי המסורת של האדריכלות הרומית וכוללת חצר מרכזית פתוחה המוקפת עמודים ומסביבם חדרים שהיו מקורים.הממצא כולל כלי יבוא מאיטליה ומצפון אפריקה שבהם כתובות משוחות צבע וכן כלי חרס בדמוי איל.בסמוך נמצאה רצפת פסיפס צבעונית מהמאה הרביעית ובחלקה מזרחי של העיר מצבור גדול של נרות המאות השלישית והרביעית אשר רובם מטיפוס שומרוני ועל אחד מהם נמצא כי הוא מעוטר במנורת שבעת קנים. בתקופה הביזנטית שזה הבמאות השישית ושביעית לסה"נ הורחבה העיר והקיפה שטח של כ – 600 דונם.עיקר הממצא מתקופה זו הם המתקנים לעיבוד תוצרת חקלאית ובתי מלאכה שונים, בשנות ה- 50 של המאה ה – 20 נתגלו בצפון העיר גתות ובתי בד וכן כבשנים ליצור זכוכית וסמוך לכנסייה המוזכרת לעיל,התגלה בור מים שנשתמר בשלמותו ועל שניים מקירותיו מתנוססים תבליטי צלבים.
בתקופה ערבית הקדומה שהיא התקופה הפאטמית הצטמצם שטח העיר עד לכדי 90 דונם,אולם ניתן לראות כי הבנייה בה נעשתה צפופה ומתוכננת יותר,כבר בראשית התקופה הערבית הוקפה העיר בחומה שרוחבה כמטר והיא חוזקה בצדה החיצוני בבחנים כשמלפנים חפיר.במזרח נמצא שער העיר המוגן בשני מגדלים עגולים למחצה וצמוד לחומה נתגלו מבני מגורים שונים אשר מהממצאים שנמצאו בהם ניתן לקבוע כי החומה נבנתה במחצית המאה השביעית לסה"נ.בתקופה הצלבנית שוקמו חומות העיר וחלק מהמבנים שלצדן נחשפו,מהחפירות התברר שמרכז העיר איבד את אופיו האורבאני והפך לשטח פתוח מרוצף בחולות אבן ורצפת טיח ובתקופה זו שלט בעיר סניור בליאן הראשון שהיה שליט מחוז דרום השרון.המבצר היה מוגן באמצעות שלוש מערכות ביצורים שכללו מערכת חיצונית הכוללת חפיר חיצוני ולאחריו חומת תמך עם מגדלים חצי עגולים ושער אשר את אומנותיו וצירי הבריחים ניתן לראות גם היום.מערכת ביצור פנימית כללה קיר שהתנשא לגובה של 6 מטר,כך שהיה גבוה ממערכת הביצור החיצונית ושימש כקיר חיצוני של שורת החדרים שהקיפה את חצר המבצר.מערכת הביצור השלישית הייתה מגדל העוז (הדונז´ון) שקומתו התחתונה היא אולם מקומר בגובה של 7 מטר אשר השתמר בשלמותו ואילו קומתו השנייה של במבנה מתומן.במזרח נחשף אולם מאורך שהקיר המזרחי שלו מעוגל ולכן יתכן ומקום זה שימש כקפלה,לרגלי המצודה נבנה נמל קטן הכולל מזחים בנויים,מגדלי פינה ופתח מדרום מערב.מן המצודה אל הנמל אפשר היה להגיע במנהרה חצובה ומנהרה נוספת שאורכה כ - 90 מטר שהוליכה מהמצודה לחפיר שמדרום לה.המקורות הכתובים מעידים על-כך שעצם ההרחבה החומה על ידי הצלבנים נתפסה בעיני הסולטאן הממלוכי בייברס כהפרת הסכם קודם שנחתם בין הממלוכים לצלבנים ולפיו הצלבנים לא היו הצלבנים אמורים לאיים על הממלוכים בכך שיותירו את עריהם פרוזות וללא חומה ממשית.עצם ביצור החומה היווה מבחינתו של ביברס עילה לתקיפת היער ולהטלת מצור אותו הטיל בשנת 1265 כאשר שב מכיבוש העיר קיסריה והריסתה.ביברס נקט בתחבולה אשר הפתיעה את תושביה בכך שתקף את העיר בלילה כאשר מרבית השומרים לא היו ערניים ובדרך זו חומות העיר נפלו בסופו של דבר על ידי קעקועם באמצעות מנהרות שחפרו חיל החפרים הממלוכי מתחת לחומה מנהרה אותה מלאו בעצים וכאשר סיימו הציתו את העצים וגרמו לקריסת החומה מה שהביא בסופו של דבר לכיבושה של העיר וחורבנה הסופי והטוטאלי.חורבן העיר על ידי הממלוכים משתקף מאד בחפירות ובמצודה נתגלו סימנים רבים של הרס שנגרמו על ידי שרפה ואבני בליסטראות.בנוסף נתגלו מספר חרסים ומטבעות מתקופתו של ביברס ולכן ניתן להניח כי למשך תקופה מסוימת ישב בעיר חיל מצב קטן,ולמעשה מתקופתו של בייברס ועד ימינו נותרה העיר נטושה והרוסה לחלוטין.