הברק הינו התפרקות חשמלית מהירה, המאופיינת על ידי זרם גבוה באורך של קילומטרים אחדים. ברק נוצר כאשר אזור מסוים באטמוספרה רוכש מטען חשמלי מספיק גדול כך שהשדה החשמלי הנלווה למטען זה גבוה יו בכדי להביא לפריצה של האוויר.
כאשר ראשו המוביל של הברק נמצא במרחק של 100 = 10 מ´ מן הקרקע פורץ לעברו ניצוץ מן האדמה. ברגע שנוצר המגע בין השניים (הנקרא צומת), כמות עצומה של אלקטרונים זורמת אל הקרקע, ואז מתקבל הבזק הברק המואר ורב העוצמה המוכר לנו, זוהי מכת ההחזר המשרטטת בכיוון ההפוך את המהלך שביצע המוביל המדורג בדרכו לאדמה. מכת החזר היא זרימה מהירה מאוד של אלקטרונים, הנמשכת 100 מיקרושניות (מיקרושניה – מיליונית השניה) דבר המסביר את ההארה המיידית. הזרם במכה ראשונה זו הוא 20,000 אמפר בממוצע, ולאחריה מתקבלות מכות נוספות דרך נתיב הברק המקורי. בכל הבזק ברק יש למעשה 5 – 4 מכות, אך בגלל הפרש הזמנים הקצר שבניהן אין העין האנושית מסוגלת להבחין ביניהן. כל התהליך כולו אורך 2.0 שניות. הזרם הגבוה העולה מן האדמה לענן במכת ההחזר מביא להתלהטות האוויר בתעלת ההתפרקות עד 30,000 מעלות בזמן כה קצר, עד שלאוויר אין בכלל זמן להתפשט. כתוצאה מכך עולה הלחץ לכמה עשרות אטמוספירות, ומתקבל גל הלם המתפשט במהירות על קולית. בעקבות גל ההלם מתפשט גל קול שמהירותו נמוכה יותר – זהו הרעם.
ברק הפוגע ישירות באדם, בעל חיים או עץ ישרפו מייד ולכן מתקינים על גבי גגות גבוהים קולטי ברקים המושכים אליהם את התפרקות הברק ומזרימים את החשמל ישירות לאדמה.

   צילום: יהודה שטרן

במעמד הר סיני אנו פוגשים ברקים ורעמים הגורמים לחרדה גדולה בקרב העם." ויהי ביום השלישי בהיות הברק ויהי קולות וברקים.....ויחרד כל העם" (שמות יט´, טז´).
בנבואות יחזקאל פרק א´ מתוארים הברקים, כחלק מהתגלות "מרכבת ה´".
בספר שופטים ד´ – ה´ פוגשים אנו באדם הקרוי על שם הברק, ברק בן אבינועם שותפה של דבורה הנביאה בהצלת העם. יצאנו למדים כי הברק הינו אחד ממאפייני התגלותו של הקב"ה הן במעמד הר סיני והן במעשה מרכבה.

ר´ יהושע בן לוי פתר קרא בעמקים "ובקרוב עלי מרעים" אלו עמקים ש/נא (שמואל א´, ל´) ועמלקים פשטו אל נגב ואל צקלג לאכול את בשרי ושתי נשי דוד נשבו צרי ואויבי לי (שם/ שמואל א´, ל´) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם מהו למחרתם אמר ריב"ל שתי לית לילות ויום אחד מיה היה מאיר לו הקב"ה בזיקים וברקים הוא שדוד אומר ( תהילים יח´) כי אתה תאיר נרי מכאן ואילך ואמר דוד אם תחנה עלי מחנה של עמקים לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה של עמלקים בזאת אני בוטח א"ר לוי בסקווטריס (צוואה) שהכתיב משה לזקנים וזאת ליהודה.
(ויקרא רבה כא´ ג´)
הדרשן מבאר את פרק יח´ בתהילים , כמתאר את מרדף דוד אחרי העמלקים השובים את נשיו ונשי אנשיו בצקלג (שמואל א´, ל´). מרדף זה נערך במהלך שני לילות ויום שבניהם, לפיכך מובן הפסוק כהודאה על תאורת הברקים אשר אפשרה את המשך המרדף בלילות ומכאן כסמל הברק את גיוס איתני הטבע לעזרת ההולכים בדרך ה´.
לסיכום: הברק הינו כלי תאורה ביד הקב"ה לשם סיוע לצדיקים.

ורבנן אמרין אמר להם הקב"ה אם משנה אני מדת הדין שלי בברק אחד אני מכלה אותן שנאמר (דברים לב´) אם שנותי ברק חרבי, ומה אני עושה ותאחז במשפט ידיף וכה"א (ישעיה כז´) או יחזיק במעוזי, ואין מעוזי אלא דין, שנא´ (תהילים צט) ועוז מלך משפט אהב, אמר להם הקב"ה לישראל כשם שאני יכול לעבור את הין על עובדי כוכבים ואני איני מעביר אלא תופס אני בדין, כך אתם לא תצאו חוץ לדין שנאמר (שמות כא´) ואלה המשפטים.
( שמות רבה ל´ ואלה המשפטים)
מדרש זה מתאר את הברק כחרבו של הקב"ה. שכן הברק, דמוי החרב פוגע באופן נקודתי וקטלני באדם, מבנה או עץ על פי קביעת הקב"ה ולכן מעיון בפגיעות הברק ניתן להכיר בהשגחתו הפרטית של הקב"ה על עולמו.
לסיכום: הברק מתואר כחרבו של הקב"ה אשר פגיעותיה מדוייקות, נקודתיות וקטלניות.