משפחת הבקר כוללת מינים רבים שחשובים בהם הינם:
ביזון, תאו, יק, בקר הג´ונגל, זבו והבקר האמיתי הכולל בתוכו גזעים רבים של בקר הבית. הבקר הינו בעל חיים גדול ומסורבל, בעל ראש כבד, שפה עליונה קרחה, זנב ארוך וקמט עור תחת הצוואר. רגלי הבקר מוצקות ובהן רק שתי אצבעות. מערכת השיניים מותאמת לאכילת מזון צמחי, ולפיכך נעדרת הלסת העליונה שיניים חותכות.
החוש המפותח בבקר הינו חוש הריח (בניגוד לחוש הראיה החלש). קיבת הבקר מורכבת מארבע חלקים: 1 – הכרס, זהו החדר הגדול ביותר. 2- בית הכוסות. 3- קיבת העלעלים. 4- קיבת המיצים.
הפרות במשק האדם משמשות לבשר או לחלב. פירות לבשר רועות בשטח הפתוח ונמכרות לשחיטה, בעוד פרות לחלב גדלות ברפתות ונחלבות 2 -3 פעמים ביום. במדינות המתפתחות משמש הבקר ככח עבודה במשק החקלאי.

   צילום: יהודה שטרן

בספר שמות (כא´, כח´) מציג המקרא את תכונות התוקפנות של השור כתופעה מצויה. כמו כן בחר המקרא בשור כדוגמה לאיסור כלאי בהמה: "לא תחרש בשור ובחמור יחדיו" (דברים כב´, י´).
התורה מצווה שלא לחרוש במחרשה שרתומים אליה גם שור וגם חמור, למעשה כולל האיסור שני סוגי בהמות. הבקר שימש גם את בני ישראל כאשר בחרו בעגל טרם ירידתו של משה מהר סיני עם לוחות הברית בידיו: "ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אל אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (שמות לב´, ד´).
באופן כללי מייצג השור במקרא את כח העבודה הזמין בחקלאות אשר כוחו העצום עלול להוות סכנה לסביבתו. כן מסמל השור את הטראומה ההיסטורית של חטא העגל והשלכותיו.

מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה, אף אלו כל אומה "כלחוך השור". מה שור כוחו בפיו אף אלו כחן בפיהם מה שנוגעים בה אין בה סימן ברכה. ומה שור מנגח בקרניו אף אלו מנגחים בתפלתם שנאמר "ויקרני ראם קרניו" (דברים לד´,יז´).
( מדרש תנחומא בלק ג )
המדרש מצביע על שלושה דברים משותפים לישראל ולשור: כפי שכוחו העצום של השור מקורו באכילתו הרבה, כך ישראל: כוחם ב"מצוות הפה", כלומר בתפילה ולימוד תורה. השור מחסל שטחי עשב, כך מחסלים ישראל את כל המנסה לפגוע בהם, כפי שהשור פורץ גדרות ותוקף בעזרת קרניו, כך ישראל, התוקפים בנשק לא פחות יעיל – בתפילותיהם. לפי המדרש ישראל הכנועים והמשועבדים עלולים להביא הפסד וכליון לכל השולטים בהם.
אמר רבי ינאי: למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה? מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת.....פרה אדומה, מפני מה כל הקורבנות באים זכרים והיא נקבה? אמר אבי אייבו: משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך, אמר המלך תבוא אמו ותקנח הצואה, כך אמר הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.
(ילקוט שמעוני, חוקת רמז תשנט – תשסג)
מדרש זה מתבסס על הסמיכות שבין הפרשיות מיתת מרים לפרשת הפרה האדומה. כמו שפרה אדומה מכפרת ומטהרת במיתתה, כך גם מיתתן של צדיקים מכפרת על חטאי העם. רעיון נוסף הגלום במדרש קשור בעובדה שהפרה, אם העגל, אחראית למוות שירד לעולם בעקבות חטא העגל, ושריפתה מתקנת את טומאתו. כך אחראי הצדיק לחטאי הדור. ולפיכך מהווה הפרה סמל ל"לקיחת אחריות" על טעויות וחטאים של אחרים, "אחריות מניסטריאלית הוא המונח המודרני המבטא זאת.