מבין עשרות מיני האגוזים הגדלים בעולם נתמקד בשני המינים הנפוצים בארצנו: אגוז המלך ואגוז הפקאן.
אגוז המלך: אגוז הגדל באקלים ממוזג. מוצאו במרכז אסיה וסין. מגיע עד לגובה של עשרים מטר, נחשב לעץ נוי וצל בשל גובהו, חוזקו ויופיו. פריחתו בתחילת האביב והבשלת פרותיו בסוף עונת הקיץ. החלק האכיל של האגוז הינו הזרע והוא מזין וטעים. בישראל אין מטעי אגוז מלך רבים, ועיקר גידולו באזורי ההר.
אגוז הפקאן: אגוז טרופי, מוצאו בדרום ארצות הברית שם הוא מהוה ענף חקלאי מרכזי. לארץ הובא בשנות החמישים ושטח מטעיו כיום הוא מעל עשרים אלף דונם. עץ הפקאן נשיר ורב שנים. פרחי הזכר והנקבה נמצאים בנפרד אך על גבי אותו העץ. האגוזים משמשים לאכילה לאפיה ולבישול. הפקת השמן הינה מרכיב חשוב בשימושיו.

   צילום: יהודה שטרן

במקרא מופיע האגוז רק בשיר השירים בתאור יציאת "הרעיה" המצפה ל"דודה" לגינת האגוז, בכדי להתפעל מהליבלוב והפריחה המחודשים בתקוה ותפילה לפריחתה אף היא. "אל גינת אגוז ירדתי לראות באיבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרימונים" (שיר השירים ו´,יא´).

"אל גינת אגוז ירדתי" אמר רבי יהושע בן לוי: נמשלו ישראל באגוזה מה האגוזה נגזזת ונחלפת לטובתה היא נגזזת, כך כל מה שישראל נגזזין מעמלן ונותנין לעמלי תורה בעולם הזה, לטובתן הן נגזזין, ונחלפין להם ומרבים להם עושר בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא.
(שיר השירים רבה, ו´)
במדרש זה ר´ יהושע משווה את האגוז לבני ישראל ומשתמש באחת מדרכי הטיפול החקלאי באגוז: האגוז נקצץ כל עונה אך זה בכדי שיוכל להשקיע בריבוי פירות משובחים כך בני ישראל המבזבזים כספים ממשכורתם בכדי לתמוך בתלמידי חכמים, מעשה זה יהיה לטובתם יעמוד לזכותם ויוחזר להם כפליים, הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

ר´ עזריה אמר תרתי, מה אגוז זה עצו משמש פריו, כך עמי הארץ שבישראל מחזיקין בדברי תורה.
(שיר השירים רבה ו´)
במדרש זה ר´ עזריה מצביע על תכונת האגוז המגן על פריו באמצעות קליפה קשה ובלתי אכילה. הוא רואה בכך סמל לישראל, שגם בהם קליפתם – פשוטי העם בישראל, מחזיקים ומגנים על לומדי התורה – כלומר הפרי עצמו.

אמר חורי מה אגוז זה אם נופל לתוך הטנופת את נוטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא חוזר כתחילתו והוא יפה לאכילה, כך כל מה שישראל מתלכלכין בעונות כל ימות השנה, בא יום הכיפורים ומכפר עליהם.
(שיר השירים רבה ו´)
מדרש זה מנסה להבהיר כיצד ניתנים חטאי ישראל להתכפר במהירות וביסודיות ביום הכיפורים. ומסביר שכמו באגוז המתנקה ביסודיות בניגוב חיצוני ופשוט, שכן הלכלוכים אינם חודרים לפרי אלא מצטברים על גב הקליפה הקשה. כך בישראל, אין החטא מגיע לעומק נשמתם ולפיכך פשוט יחסית להיטהר ממנו. בכך מסמל האגוז את אי יכולתם של החטאים לחדור לפנימיות הנפש היהודית.

מה אגוז זה שחוק לתינוקות ושעשוע למלכים כך הן ישראל בעולם הזה על ידי עונות, דכתיב (איכה ג´) הייתי שחוק לכל עמי וגו´ אבל לעתיד לבוא (ישעיה מ"ט) והיו מלכים אומניך ד"א אל גינת אגוז ירדתי.
(שיר השירים רבה ו´)
במדרש זה הדרשן משוה את האגוז לישראל. האגוז משמש מצד אחד משחק ילדים ומצד שני מעדן על שולחן מלכים. כך ישראל – בעולם הזה שפלין ובזויים עד כי פשוטי העמים, ה"ילדם", משחקים בהם. אך לעתיד לבוא יתברר שאנו אהובי הקב"ה, ובמציאות העתידית נהיה נכבדים ונעלים.