הדבורים חיות בקבוצות מונות עד ששת אלפים פרטים בכוורת. הן מחלקות את משימות התזונה, הבניה וההתפתחות ביניהן.
העבודה בכוורת מחולקת לשלושה תפקידים:
א. המלכה – תפקידה הטלת ולדות והאכלתם במזון מלכות.
ב. הפועלות – אוספות צוף מפרחים, ומקיאות אותו כדבש בכוורת, בונות אותה ומטפלות בוולדות.
ג. הזכרים – משמשים להפרייה בלבד.
הדבורים ממלאות תפקיד חשוב כמאביקות במשק האדם ובטבע בכלל.
הדבורה הינה בעלת חושים מפותחים ביותר בין השאר היא משתמשת בשמש כמצפן, ומתקשרת עם שאר הפועלות בכוורת. תכונותיה המפותחות של הדבורה מאפשרות לה ליצור דונג לבניית הקן, לאחסנו לדורות האים ולוסת את טמפרטורת הכוורת. אמצעי ההגנה של הדבורה הוא עוקף, ארסי שלאחר השימוש בו הדבורה מתה. פגיעה מעוקץ זה גורמת לנפיחות מכאיבה, אך אינה מהווה סכנת חיים לאדם שאינו רגיש לעקיצות דבורים.

   

במקרא אנו מוצאים את הדבורה כמשל לאויב עצום הנשלח על ידי הקב"ה להכות את ישראל: "והיה ביום ההוא ישרוק ה´ לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים ולדבורה בארץ אשור" (ישעיהו ז´, יח´). גם בספר דברים נזכרת פעולת הצוות של נחיל הדבורים וביצועו: "ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם ויר´דפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים ויכתו אתכם משעיר עד חורמה" (דברים א´, מד´). לאחר מאבקו של שמשון עם האריה בדרך לשורק, הושארה נבלת האריה מוטלת בשטח. דבורים מיהרו ויסדו כוורת בתוך נבלת האריה, ממנה רדה שמשון כמות גדולה של דבש. שמשון ראה בתופעה זו מל ליציאת טוב מרע, ועל כך חד ליריביו: "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק"

ויאמר אלוהים אל בלעם לא תלך עמהם (במדבר כב´, יב´). א"ל א"כ אקללם במקומי, לא תאר את העם (שם) א"ל אברכם, א"ל אין צריכים לברכתך, כי ברוך הוא (שם) משל אמרי ליה לדבורה, לא מן דובשך ולא מן עוקצך.
(מדרש תנחומא (בובר) פרשת בלק סימן ט´)
הדגבורה מהווה במדרשינו סמל לאותם דברים בעולם העשויים להיות מתוקים ומהנים מחד אך עוקצניים ומכאיבים מאידך, ועל כך אומר המדרש כי בנסיבות מסוימות עדיף לוותר על הטוב- הדבש המתוק, כמו שמתרחקים גם מן הרע המצוי עמו.

מה הדבורה הזו דבשה מתוק ועוקצה מר, כך הן דברי תורה כל מי שעובר עליהן נוטל איפופסין שנאמר מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ´) מחלליה מות יומת (שמות לא´) וכל מי שמקיים אותה זוכה לחיים, שנא´ למען יאריכון (שמות כ´). ימיך ד"א אלה הדברים. מה הדבורה הזו דבשה לבעליה ועוקצה לאחרים כך הן דברי תורה סם חיים לישראל וסם המות לעובדי כוכבים. אמר רבי יהודה בן רבי סימון בשם רבי לוי, מה הדבורה הזאת כל מה שהיא מסגלת, מסגלת לבעליה, כך כל מה שישראל מסגלים מצות ומעשים טובים, הם מסגלים לאביהם שבשמים.
(מדרש רבה דברים א´, ו´)
במדרש זה מדגיש הדרשן את המשותף לתורה ולדבורים. כפי שבדבורה יש גם מתוק (דבש) וגם מר (עוקץ), כך בתורה: מי שמקיימה מקבל שכר ומי שלא מקיימה נענש. הדבש והעוקץ נתונים ל"עסקת חבילה". וכמו בכוורת, בה רק כוורן מיומן כיול לרדות את דבשה מבלי להיעקץ. כך בדברי התורה: עם ישראל היודעים את דרכי לימודה של התורה, מפיקים ממנה חיים. לעומתם אומות העולם יזוקו בנסותם ללומדה ולאמצה. וכמו שדבש הדבורה הנוצר בתהליך ארוך ומייגע שייך בסופו של דבר לבעליה, כך גם כל המצוות והמעשים הטובים של ישראל מוקדשים ונתונים לה´.